למה אנו מעבירים את החיממים של השירותים דרך בדיקות של חום ולחות
בואו נהיה כנים: השירותים הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים בכל מקום, שינויים קיצוניים בטמפרטורה, ואדי מים שמצליחים לחדור לכל סדק קטן. זו סביבה אידאלית לכשלים חשמליים.
אפשר היה פשוט לעשות חישובים בטבלה ולקוות לטוב. אבל זו לא הדרך שלנו. במקום זאת, אנו משתמשים בבדיקות של חום ולחות כדי לוודא שהמכשירים האלו לא יפסיקו לעבוד לאחר מספר חודשים.
המאבק נגד הלחות
מים וחשמל לא מתאימים זה לזה. פשוט כך. בשירותים עם אדים, האדים חודרים לתוך המכשיר או עוברים דרך האטמים. אם האטמים לא טובים, יש זרימת חשמל לא תקינה. זה עלול לגרום לקורוזיה בחיבורים, או, אם אין מזל, לקצר חשמלי.
כדי למנוע זאת, אנו שם את המכשירים בתאי לחות ומעלים את רמת הלחות לרמה הגבוהה ביותר. בעצם, אנו מנסים להרוס את המכשירים.
למה? כי אנו מעדיפים לגלות סדקים זעירים במכשיר במעבדה, מאשר שזה יקרה בבית של הלקוח.
חום, לחות וגורם ההלם התרמי
כדי שהמראה תתנקה מהאדים במהירות, צריך הרבה חום. אבל כשמשלבים את החום הזה עם סביבה לחה, נוצר מה שנקרא הלם תרמי. החומרים מתרחבים ומתכווצים במהירות.
אנו מבזבזים הרבה זמן על מעקב אחר התנהגות החומרים כשהם רטובים. אם האטמים בין המכשיר לבין המתקן לא טובים, המכשיר לא יעבוד. אנו מחפשים את הסימנים הקטנים ביותר של קורוזיה בחוטים או נזק למעטפות המבודדות.
החלק הקשה: אטימה לעומת אפשרות לנשימה
הבעיה היא שאם נאטם את המכשיר בצורה מושלמת כדי שהמים לא יחדרו, אנו עלולים ליצור “תנור” בתוך המכשיר.
אם המכשיר סגור מדי, החוטים הפנימיים עלולים להתחמם יותר מדי, כי אין לחום לאן להגיע. זו איזון עדין מאוד. עלינו לכוונן את האוורור בצורה נכונה, כדי שהמכשיר יישאר יבש אך עדיין יוכל לנשום.
זו גבול דק מאוד בין אטימה מושלמת לבין סביבה שבה המכשיר לא יכול לנשום. וזו בדיוק הסיבה שאנו מבצעים בדיקות עד שהכל יהיה בסדר.