למה אנחנו מעבירים את החיממים שלנו ל”חדר אדי”
אנחנו מייצרים חיממים בעלי דרגת אבטחה IP55. אם אינכם מומחים בטכנולוגיה, זה אומר בעצם שהחיממים האלה מיועדים לשימוש במקומות בהם יש לחות – כמו חדר האמבטיה או הטרסה ביום גשום. לפי המפרטים, דרגת IP55 אומרת שהמכשיר מגן מפני אבק ויכול לעמוד בכמויות קטנות של מים. אבל העניין הוא: הדרגה הזו לא מספרת את כל הסיפור. ייתכן שהחיממים יהיו עמידים למים ביום שהם יוצאים מהמפעל, אבל מה יקרה לאחר שלוש שנים? לכן אנחנו מעבירים כל משלוח של חיממים לבדיקות של חשיפה לחום וללחות. בעצם, אנחנו מנסים לגרום להם להתקלקל בכוונה.
המאבק נגד האדים
חשבו על חדר האמבטיה שלכם – ברגע אחד הוא קר מאוד, וברגע הבא הוא חם מאוד. שינוי חד כזה יוצר לחות בתוך המכשיר. אם החיבורים בין החלקים של המכשיר חלשים, הלחות יכולה לחדור פנימה. כשהלחות מגיעה לחיבורים החשמליים, נוצרות בעיות – קצרים, תנודות בתפקוד המכשיר, או דברים גרועים יותר. אנחנו משתמשים בחדר בקרה כדי לחקות שנים של חשיפה לאדים וללחות, בתוך מספר שבועות בלבד. זו הדרך היחידה להיות בטוחים.
בעיית ההתרחבות וההצרה
הרכיבים האינפראאדומיים מתחממים מאוד. אחר כך הם מתקררים. ואז הם מתחממים שוב. כל ההתרחבות וההצרה הזו יוצרת לחץ רב על הזכוכית הקוורץ ועל המסגרת המתכתית. אנחנו עוקבים אחר תופעה שנקראת “התכווצות”, שבה החיבורים בין החלקים של המכשיר מתכווצים או זזים. אפילו פער קטן – שאי אפשר לראות בעין בלתי מזוינת – יכול לפגוע ביכולת ההגנה של המכשיר. אנחנו גם עוקבים אחר נקודות החיבור. אם הן מתחילות להתחמצן, החשמל צריך להתגבר על ההתנגדות הזו כדי לעבור דרכן. זה יוצר חום במקומות לא נכונים, וגורם להרס המנורה מוקדם מדי.
מציאת האיזון הנכון
יש כאן איזון עדין. אם נאטום את המכשיר בצורה טובה כדי שאף טיפה של מים לא תחדור פנימה, אנחנו בעצם יוצרים “תנור”. הרכיבים החשמליים לא יכולים לנשום, ובסופו של דבר הם ייהרסו. לכן אנחנו משקיעים הרבה זמן בשיפור העיצוב של המכשיר. אנחנו צריכים חיבורים חזקים מספיק כדי למנוע את האדים, אך בו זמנית צריך שהחום יוכל לצאת החוצה. זו מעין משחק של כוחות, אבל אנחנו מעדיפים שהמכשיר יתקלקל במעבדה שלנו, מאשר שהוא יפסיק לעבוד ברגע שאתם יוצאים מהמקלחת.